וייס נ' ונדום אופנה בע"מ

פסק דין

1.התובע רכש מן הנתבעת חליפה לרגל נישואיו. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע רכש את החליפה בחודש אוגוסט 2008, בסכום של כ- 2,600 ₪ וכי שווי המכנסיים עומד על 30% מסכום התמורה כולל.

לטענת התובע, משך שנה וחצי מאז הרכישה, עשה שימוש בחליפה שלוש פעמים בלבד, כאשר בפעם השלישית, באירוע משפחתי, בעת שהתכופף לשוחח עם אחיינו, נקרעו המכנסיים.

בחודש פברואר 2010, פנה התובע אל חנות הנתבעת וביקש כי במידת האפשר, יתוקנו המכנסיים ואם לא ניתן לתקנם, יוחלפו במכנסיים חדשים. התובע נענה בשלילה ומכאן התביעה.

2.לטענת הנתבע, בחינת המכנסיים העלתה כי אלו ניזוקו כתוצאה "מגורם אשר יצר חור קטן, שבעקבותיו נוצר הקרע הגדול בשעת מאמץ".

עוד טענה הנתבעת כי היא אינה מקנה אחריות לבגד מעבר לשנה.

בדיון, אישרה נציגת הנתבעת כי זולת הקרע במכנסיים, בחינתם מעלה כי ניכר שלא נעשה בהם שימוש רב והבד אינו בלוי. עוד הדגישה הנתבעת, כי הרשת מכרה 40 חליפות מסוג זו הנדונה ולא נתקבלה כל תלונה דומה. כמו כן, טענו נציגות הנתבעת, כי לא יתכן קרע כזה כתוצאה מהתכופפות – כפי שטוען התובע.

3.עיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את התובע ואת נציגות הנתבעת וכמו כן, הוצגו בפני המכנסיים נשוא הדיון.

אחר אלה, מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

4.גרסת התובע, כי לבש את המכנסיים בהזדמנויות ספורות בלבד, מתיישבת עם מראה המכנסיים ובכך אף הודו נציגות הנתבעת.

בחינת המכנסיים עצמם מעלה כי הקרע מצוי בחלקו בתפר המכנס ובחלקו, בחלק היורד כלפי מטה, בבד עצמו. אופיו של הקרע מתיישב עם גרסת התובע כי המכנס נקרע כתוצאה מהתכופפות ועיון מעמיק במכנסיים אינו מעלה כל סימן או זכר ל"חור קטן", אשר יכול היה לגרום לקרע שכזה. גם טענת נציגות הנתבעת בדיון כי הקרע החל בבד עצמו ונמשך כלפי מעלה אל התפר לאורך התפר, להבנתי, כלל אינה מתיישבת עם מבחן ההגיון. כך גם הטענה כי המכנסיים אינם צמודים באחוריים ולפיכך, אין כל סיבה שייקרעו, אינה נכונה כאשר מדובר באדם המבצע תנועת התכופפות לפנים ולמטה. לכך יש להוסיף את התרשמותי הבלתי-אמצעית מכנות התובע, לאורך כל עדותו.

5.לאור האמור, אני מקבלת את גרסת התובע לאופן שבו ניזוקו המכנסיים.

הנתבעת טענה כי היא מקנה אחריות לשנה בלבד, אך לא הציגה כל תימוכין לכך. יתרה מזאת, לטעמי, בנסיבות, כאשר במכנסיים נעשה שימוש מועט ביותר, בשלוש הזדמנויות בלבד, הרי שהקרע שנגרם מעיד על פגם שהיה בהם ואין די בטענה כי נמכרו 40 חליפות ללא כל תלונה, ולפיכך, ממילא, על הנתבעת לשאת באחריות לכך.

6.לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,500 ₪ סכום הכולל גם את הוצאות התובע בהליך.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"א, 23 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: